חוברת מידע על השינוי בחוק זכויות יוצרים

המידע להלן הוא טיוטה לחוברת הסבר על השינוי שאותו מבקשת העמותה להוביל בחוק זכויות. מידע נוסף אפשר למצוא באתר העמותה

תוכן עניינים 1 מבוא 2 חוק זכות היוצרים 2.1 מה היה פעם 2.2 ומה היום? 2.3 איפה בעצם הבעיה? 2.4 מה היינו רוצים שיהיה 2.5 הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת 2.6 היתרונות בהצעת החוק 2.7 בעיות שמצאנו בהצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת 3 מה המצב במדינות אחרות? 3.1 התרומה לציבור - הכסף שלנו, התמונות שלנו 3.2 המצב בארה"ב 3.3 המצב בבריטניה 3.4 למה זה חשוב לוויקיפדיה 4 זכויות יוצרים - בחזית יחסי הציבור של ישראל 4.1 מזל שיש צלמים אמריקאים שיצלמו את ראש ממשלת ישראל 4.2 מבצע "עופרת יצוקה" – העולם משווע לתמונות מישראל 4.3 התוצרת הישראלית – בחזות ההסברה הבינלאומית? 4.4 התמודדות מול מכחישי שואה ומשמיצי ישראל 4.5 האם יש בכלל ביקוש? 5 אז למה המדינה לא משחררת זכויות יוצרים? 5.1 האם מדובר בהפסד כספי? 5.2 האם ויתור זכויות יוצרים של המדינה יאפשר תעמולה נגד ישראל באמצעות החומרים?

מבוא

עמותת ויקימדיה ישראל, כמו האגודות המקבילות לה ברחבי העולם, פועלת לקידום ההשכלה והיצירה, בין היתר, על-ידי שידול רשויות המדינה להסיר חסמים משפטיים ובירוקרטיים בלתי-נחוצים. דוגמה לחסם כזה היא המגבלות המוטלות באמצעות חוק זכות היוצרים על השימוש ביצירות שהפיקו מוסדות המדינה. יצירות אלה הופקו בכספי משלם המסים, והן בעצם שייכות לכלל הציבור. המדינה מנהלת את זכויות היוצרים על היצירות האלה כנאמן של הציבור, אולם המדיניות הנוכחית שלה אינה משרתת את ציבור האזרחים היטב.

אתה המדיניות הרצויה אפשר לסכם במימרה היהודית הידועה "כוח דהיתרא עדיף". התועלת שתבוא מהסרת המגבלות על השימוש ביצירות של המדינה גדולה לאין-ערוך מהנזק שעלול להיגרם (אם בכלל) למדינה או לכל אדם או מוסד אחר. לפיכך, יש אינטרס ציבורי מובהק בשינוי המדיניות, כך שהיצירות בבעלות המדינה יעמדו באופן חופשי לרשות הציבור שמימן אותן בכספו. מדיניות כזאת הולכת ומתגבשת במדינות רבות באירופה, ובארצות הברית היא נהוגה זה שנים רבות. אנחנו מציעים לחולל את השינוי באמצעות הכנסת תיקון לחוק זכות יוצרים התשס"ח 2007, אם כי אפשר לשקול גם דרכים אחרות. העמותה נפגשה עם חברי כנסת במטרה לשכנע אותם לשנות את החוק הקיים. בעקבות פגישות אלה נוסחה הצעת החוק לתיקון חוק זכויות יוצרים.

המדינה היא של כולנו, וזכויות היוצרים של המדינה הן החופש שלנו.

חוק זכות היוצרים

מה היה פעם

מדינת ישראל ירשה את חוק זכות היוצרים הבריטי מ-1911 שהונהג בארץ בימי המנדט. לפי השיטה הבריטית, כל יצירה שנעשתה בהוראת ה"כתר" (כלומר, המדינה) או בחסותו, שייכת ל"כתר" גם מבחינת זכויות היוצרים עליה. עם זאת, המדינה מתירה ביוזמתה שימוש חופשי במסמכים רשמיים מסוימים כמו נוסח של חוקים, תקנות וכו'. כך היה נהוג גם במדינת ישראל עד שנת 2008.

ומה היום?

ב-25 במאי 2008 נכנס לתוקפו חוק זכות יוצרים התשס"ח-2007, לאחר דיונים ארוכים בוועדת הכלכלה של הכנסת. בחוק החדש נכלל סעיף (מס' 6) הקובע כי נוסחים של חוקים ותקנות, פסקי דין ו"דברי הכנסת" (הפרוטוקולים של המליאה) אינם כפופים לזכויות יוצרים. ועם זאת, סעיף 36 לחוק קובע:

	"המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת; לעניין זה, "עובד המדינה" – לרבות חייל, שוטר, וכל נושא משרה או בעל תפקיד על פי חיקוק במוסד ממוסדות המדינה."
– חוק זכות יוצרים התשס"ח-2007, סעיף 36

סעיף 6 וסעיף 36 התקבלו לאחר דיון שבו נשמעו דעות שונות, ואף על-פי-כן, לטעמנו, הדיון בנושא לא מוצה. התנועות השונות לתוכן חופשי, ויקימדיה ביניהן, צברו ניסיון רב וגילו יתרונות רבים להסרת מגבלות השימוש ביצירות של המדינה. הניסיון הזה עדיין לא בא לידי ביטוי בדיונים על חוק זכות היוצרים, וצריך לדון בנושא שוב ואף להכניס תיקונים בחוק.

איפה בעצם הבעיה?

הבעיה היא גם במישור העקרוני וגם במישור המעשי. חוק זכות היוצרים בא להגן על זכותו של אדם או תאגיד ליהנות מפרי עמלו. אדם זכאי להפיק רווח מיצירה שבה הוא השקיע עבודה ומשאבים, והוא גם זכאי להחליט אילו שימושים הוא רוצה שייעשו בה. קיפוח הזכויות האלה אינו הוגן ואף עלול לדכא את המוטיבציה ליצור. אלא שיצירות שנעשו במסגרת עבודת מוסדות המדינה נעשו באמצעות כספי ציבור, כספי משלמי המסים, במטרה לשרת את הציבור. מדוע, אם כן, לא להעמיד אותן לרשות הציבור ולהניח לכל אחת ואחד להשתמש בהן בלי מגבלות?

עו"ד טוני גרינמן, שנחשב בר-סמכא בישראל בתחום זכויות היוצרים, השתתף בדיון על סעיף 6 בחוק, ואמר:

	הסעיף המוצע הוא סעיף דמוקרטי, סעיף חשוב מאוד מבחינת חופש המידע. אולי יש מקום להרחיבו, אך בוודאי אין מקום לצמצמו. התכלית של זכות יוצרים לא קיימת ביחס למסמכים הללו, שצריכים להיות חופשיים ונגישים לציבור. זכות יוצרים קיימת כדי לעודד את היצירה. כאן מדובר על מסמכים שנוצרים על-ידי המדינה או רשויותיה מכוח תפקידן. לא בכדי בחקיקה האמריקאית המסמכים הללו חופשיים, כי זה משרת את חופש המידע ואת חופש הביטוי.
– עו"ד טוני גרינמן, דיון על חוק זכות יוצרים, ועדת הכלכלה של הכנסת, כנסת ה-17, 28 בנובמבר 2008

בעיה אחרת היא עידוד היצירה באמצעות איזון נכון בין האסור למותר. אף אדם אינו יוצר בחלל ריק. כל יצירה מתבססת בדרך זו או אחרת על יצירות שקדמו לה. ההימנון הלאומי של מדינת ישראל מושר לפי מנגינה שחוברה ברומניה, ונעמי שמר חיברה את הלחן ל"ירושלים של זהב" בהשראת ניגון שמקורו בארץ הבסקים. התפתחות התרבות והיצירה מותנית ביכולת של האמן להשתמש ביצירות של קודמיו. חוק זכות היוצרים אמנם מבטיח ליוצרים כי יוכלו ליהנות מפרי עמלם, אבל גם מגביל מאוד את היכולת שלהם להתבסס על יצירות קודמות. בארצות-הברית נהוג מזה שנים רבות כי יצירות של המדינה אינן מוגבלות בזכויות יוצרים, כך שיש לא-מעט יצירות שמופקות על-ידי הממשל הפדרלי ועומדות לרשות הציבור כ"חומר גלם" ליצירות חדשות. בבריטניה ובגרמניה התפתחה המודעות לסוגיה בעשור האחרון, וגם שם החלו בהדרגה להסיר מגבלות מעל השימוש ביצירות בבעלות המדינה.

על שולחנה של הכנסת מונחת הצעה לתיקון החוק כך שיוּסר חלק מהמגבלות על שימוש בתצלומים שהמדינה היא בעלת זכויות היוצרים בהם. דברי ההסבר להצעת החוק קובעים כדלקמן:

	"מטרת הצעות החוק לקדם את חופש המידע. מדי יום מצולמים על ידי גורמים ציבוריים שונים עשרות תמונות. תמונות אלו נשמרות לרוב בארכיוני המדינה, ולציבור אין אפשרות לראות תמונות אלו ולעשות בהן שימוש. לתמונות כאמור יש ערך היסטורי רב. בנוסף, גופי הסברה שונים מטעם המדינה, גם הם, אינם מפרסמים תמונות שמצולמות במסגרת עבודתם. מנגנוני ההסברה במדינות אויבות למדינת ישראל משתמשים בכל תמונה המצולמת בשטחם לצורכיהם. חוסר האיזון האמור בין השימוש שעושות מדינות אויב בתמונות שצולמו בשטחן להיעדר שימוש דומה בתמונות שמצלמים גורמי הסברה ישראלים פוגע בתדמיתה של מדינת ישראל. מוצע להתיר את השימוש בתמונות שצולמו ונשמרו בארכיוני המדינה, לרבות העלאתן לרשת האינטרנט. המימון לצילום תמונות כאמור נעשה באמצעות כספי הציבור, ועל כן מן הראוי שיעמדו לרשותו. יובהר כי אין בהצעת החוק כדי לגרוע מהוראות הצנזורה הצבאית, שלא יאפשרו העלאת תמונות שיש בהן כדי לפגוע בביטחון המדינה."

מה היינו רוצים שיהיה

בעינינו, הדגם האידאלי הוא זה שאימצה ארצות הברית. ההשקפה בארצות הברית היא שמה שנוצר למען הציבור ובכספו זמין לשימוש הציבור בלא כל הגבלה. הגישה האמריקנית מתקבלת בהדרגה גם באירופה. בבריטניה, שממנה ירשה ישראל את הכללים והנהגים הקשורים בזכויות יוצרים, נעשית מאז 1998 רפורמה מקיפה בתקנות המסדירות שימוש חופשי ביצירות של "הכתר". הרפורמה נעשית באמצעות חקיקה משנית - החוק הבריטי לא השתנה, אבל הממשלה מפרסמת תקנות המסירות בהדרגה מגבלות מעל השימוש ביצירות של המדינה. סקירה מפורטת יותר מופיעה בהמשך.

בדבריו בפני ועדת הכלכלה של הכנסת הזכיר עו"ד טוני גרינמן את חופש המידע וחופש הביטוי כעקרונות שצריכים לאזן את זכויות היוצרים של המדינה. אבל בעצם, הסרת המגבלות על השימוש ביצירות של המדינה היא אינטרס מובהק של מוסדות המדינה עצמם. הארכיונים של המדינה סובלים מחוסר תקציב כרוני. תמונות ומסמכים שהם פיסות ההיסטוריה נעלמים בעיקר בגלל קושי לקטלג אותן במהירות וביעילות, בשל משאבי האחסון המוגבלים ומסיבות דומות אחרות. כשהיצירות האלה עומדות לרשות הציבור בלי מגבלות, נוצרת אפשרות למתנדבים ולגופים פרטיים לקחת את היצירות האלה, לקטלג אותן, לערוך תחקירים עליהן, לשלב אותן ביצירות אחרות ולהעמיד אותן לרשות הציבור באמצעות אתרי אינטרנט פרטיים. המדינה לא ניזוקה מכך, והציבור הרחב יוצא נשכר, בפרט מוסדות חינוך ואנשים הצמאים להשכלה. בקהילת העסקים התופעה הזאת מוכרת בתור "crowdsourcing" ("מיקור המונים", על משקל "מיקור חוץ"). השיטה הזאת מתאימה גם למוסדות המדינה אפילו יותר מאשר לעסקים פרטיים.

אתרי האינטרנט "ויקישיתוף" (Wikimedia Commons) ו"פליקר קומונז" (Flickr Commons) הם דוגמאות לארכיונים מהסוג הנזכר לעיל. הארכיון הפדרלי של גרמניה שחרר מאות אלפי תצלומים ברישיון חופשי. אלפי מתנדבים החלו להעלות את התמונות ל"וויקישיתוף", ותוך כדי כך תיקנו את הקטלוג שלהם, שיפרו את דברי ההסבר, שילבו אותם במאמרים רלוונטיים, ובסופו של חשבון חסכו לארכיון עבודה וכסף רב ושירתו את הציבור הגרמני, ובעצם גם את הציבור הישראלי ואת שוחרי ההשכלה והתרבות בעולם כולו. הארכיון הלאומי הבריטי פתח במרץ השנה אגף באתר "פליקר קומונז" שאליו הוא מעלה תמונות שאינן מוגנות בזכויות יוצרים. גם הארכיון הפדרלי של ארצות הברית מעלה אוצרות השמורים אצלו ל"פליקר קומונז".

התיקון שאנחנו שואפים לראות בחוק זכות היוצרים הוא כלהלן:

הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון סעיף 36 – שימוש חופשי ביצירות בבעלות המדינה), התש"ע–2010
בחוק זכות יוצרים התשס"ח 2007 (להלן "החוק"), בסעיף 36, יסומן האמור בפסקה ב"(א)" ואחריו יבוא: "(ב) לא תהא מגבלה על שימוש ביצירה שהמדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, לרבות קבלת רשות מראש או קבלת תמורה, כל עוד אין בשימוש זה כדי: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (2) הסתה לגזענות (3) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל. (4) פגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה."

הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת

הצעת החוק המונחת כעת על שולחן הכנסת צנועה הרבה יותר מהתיקון שוויקימדיה ישראל שואפת אליו, אולם היא צעד חשוב בכיוון הנכון. זוהי לשון הצעת החוק:

הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – שימוש מותר בתמונות שצילמו גופים ציבוריים), התש"ע–2010 הוספת סעיף 31א 1. בחוק זכות יוצרים, התשס"ח–20071, אחרי סעיף 31 יבוא: "שימוש מותר בתמונות שצולמו גופים ציבוריים
31א. (א) בלי לגרוע מהוראות פרק זה, שימוש בתמונה שצילם גוף ציבורי, לרבות פרסומה באינטרנט, מותר, בכפוף להוראות אלה:

1. השימוש יהיה ללא תמורה;
2. לא ייעשה בתמונה שימוש מסחרי;
3. לא ייעשה בתמונה שינוי, לרבות עריכה.
   

(ב) בסעיף זה, "גוף ציבורי" – כל אחד מאלה:

1. משרדי הממשלה;
2. צבא הגנה לישראל;
3. משטרת ישראל."

היתרונות בהצעת החוק

שינוי מדיניות מוטב שייעשה לא בתפנית חדה, אלא בהדרגה, כדי לאפשר את בחינת השלכותיו צעד אחר צעד. מבחינה זו הרעיון להתחיל בהסרת המגבלות על תצלומים הוא רעיון טוב. למה דווקא תצלומים? לתצלומים יש ערך תיעודי מעבר לערכם האמנותי. צלמים מטעם המדינה מתעדים אירועים בעלי אופי היסטורי ולפיכך ערך צילומיהם לחינוך ולהשכלה גדול במיוחד. בטקסט כתוב אפשר לעשות פעולות רבות שאין בהן משום הפרת זכויות יוצרים: אפשר לצטט משפטים ספורים מתוכו, אפשר לתמצת אותו, לנסח אותו מחדש וכיוצא באלה פעולות שאינן אפשריות כשמדובר בצילומים.

בעיות שמצאנו בהצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת

1. הגדרות: החוק הקיים כבר מגדיר מהי "יצירת" צילום" (סעיף 1) ומהי "יצירה בבעלות המדינה" (סעיף 36). לפיכך, מוטב שהתיקון יתייחס ל"יצירות צילום בבעלות המדינה" על-פי ההגדרות הקיימות. בפרט, אין צורך להגדיר מהו מוסד של המדינה ואין צורך ליצור הבחנה בין תצלומים בבעלות המדינה לפי המוסד הממלכתי שממנו הן מגיעות.
2. אין סיבה למנוע עריכה של התמונות. תצלום מוצג בדרך-כלל בשלמותו, אולם לעתים מתעורר צורך, או רצון לגיטימי, להציג גרסה ערוכה של התצלום. לדוגמה, לפעמים מוטב להציג תצלום צבעוני בשחור-לבן, או לצבוע תצלום שחור-לבן. לפעמים יש צורך לבודד דמות אחת מתוך צילום של כמה דמויות. לפעמים אפשר לשחזר תצלומים שנפגמו, אולם השחזור כרוך בהערכה ובפרשנות לגבי תוכן התצלום במצבו המקורי. לשחזור כזה ערך חינוכי רב, וכל עוד החוקר-האמן מודיע בהגינות שהתוכן המשוחזר הוא השערה, אין סיבה למנוע את היזמה הזאת. דוגמאות נוספות לעריכת תצלומים באופן מקובל ולגיטימי: יצירת קולאז' מכמה תצלומים, שילוב תצלום ביצירה אמנותית אחרת תוך התאמתו ל"סביבה". דוגמה מפורסמת לעריכה כזאת היא הצגת בנימין זאב הרצל משקיף על מגדל דוד בירושלים (שהופיע על בול של קק"ל בשנת 1946), תוך שילוב תצלום של הרצל ממלון "שלושת המלכים" בבזל עם תמונה של מגדל דוד.
3. שימוש מסחרי - למה לא בעצם? אין סיבה למנוע שימוש מסחרי בתמונות של המדינה. חברות מסחריות גדולות ממילא יכולות להרשות לעצמן לרכוש תצלומים ולהגיע להסדרים בנוגע לזכויות יוצרים. החוק הזה נועד להקל בעיקר על אנשים פרטיים ועל עסקים קטנים. יכול אדם להדפיס ספר עם תצלומים בבעלות המדינה ולהציע אותו למכירה. ייתכן שיהיו אנשים שיתרשמו מהאופן שבו התמונות מוצגות בספר, ויסכימו לקנות אותו אף על-פי שהתצלומים זמינים חינם במקומות אחרים.

אנו מציעים את התיקון הבא להצעת החוק:

הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – שימוש מותר בתמונות שצילמו גופים ציבוריים), התש"ע–2010 הוספת סעיף 6א 1. בחוק זכות יוצרים, התשס"ח–20071, אחרי סעיף 6 יבוא: צילום שהמדינה היא הבעלים הראשון בו מותר לשימוש ללא תמורה וכל עוד אין בשימוש זה בכדי:

1. לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
2. הסתה לגזענות.
3. תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
4. פגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה.

מה המצב במדינות אחרות?

התרומה לציבור - הכסף שלנו, התמונות שלנו

המצב בארה"ב

כך קובע חוק זכות היוצרים של ארצות-הברית (פרק 1, סעיף 105):

	”הגנת זכות היוצרים לפי חוק זה אינה חלה על שום יצירה של ממשלת ארצות הברית, אולם אין מניעה כי ממשלת ארצות הברית תקבל זכויות יוצרים ותחזיק בהן אם הגיעו לידיה בדרך של העברה או ירושה."

משמעות החוק היא שיצירות שנוצרו במסגרת רשות רשמית של הממשל הפדרלי של ארצות הברית משתחררות לרשות הציבור מיד, ואין עליהן מגבלות של זכויות יוצרים. עם זאת, הרשויות המקומיות של המדינות השונות בארצות הברית יכולות לשמור לעצמן זכויות יוצרים ביצירות שלהן. יצירות שהממשל הפדרלי רכש את הזכויות עליהן, או קיבל אותן בדרך כלשהי, כפופות לחוקי זכויות היוצרים הרגילים. כשמדובר ביצירות פרטיות, החוק האמריקני קובע יותר מגבלות מאלה המוכרות בישראל, אבל כשמדובר ביצירות שהופקו על-ידי הממשל הפדרלי בכספי משלמי המסים, החוק האמריקני הוא הליברלי ביותר.

לשם המחשה: פעמים רבות כשיש צורך בתמונה של איש ציבור ישראלי מוטב לחפש תמונה שלו בעת ביקור רשמי בארצות הברית. הממשל הפדרלי מתעד ביקורים כאלה באמצעות צלמים מטעמו, ותמונות אלה הן ברשות הציבור. תמונות של אותו איש ציבור שצולמו בישראל מוגבלות בזכויות יוצרים גם אם צולמו בידי צלמים של המדינה. לדוגמה, קל יותר להשתמש בתמונה של מנחם בגין או של יצחק רבין בעת שערכו ביקורים רשמיים בארה"ב, מאשר להשתמש בתמונות שלהם שצולמו כאן בארץ.

תמונות של מנהיגי המדינה כפי שצולמו בידי עובדי הממשל הפדרלי של ארה"ב. שימוש בתמונות דומות שצולמו בארץ מוגבל עקב "זכויות הכתר".
דיוקנו של ראש ממשלת ישראל לשעבר מנחם בגין ז"ל, כפי שצולם בעת ביקור רשמי בארה"ב (מרץ, 1978).	תמונתם של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין ז"ל ורעייתו לאה רבין ז"ל בעת ביקור רשמי של רבין בארה"ב כשר הביטחון (ספטמבר 1986).

המצב בבריטניה

הממלכה המאוחדת הנהיגה חוק זכות יוצרים חדש בשנת 1988. החוק שינה במקצת את ההגדרה של יצירה בבעלות "הכתר", אולם באופן כללי, העיקרון שנקבע ב-1911 נותר על כנו: ל"כתר" יש זכויות יוצרים מלאות, אבל הממשלה מוותרת עליהן לגבי יצירות מסוימות באמצעות פרסום תקנות. ב-1998 החלה בחינה מחדש של התקנות האלה לאור הניסיון שהחל להצטבר בשיטות של עבודה שיתופית ברשת האינטרנט (קצת לפני שוויקיפדיה הביאה את השיטה הזאת לשיאים חסרי תקדים), ולאור ההתרעות כי חוקי זכויות היוצרים נעשים נוקשים מדי. הבחינה המחודשת נעשתה תוך שיתוף פעולה עם אגודת "קריאייטיב קומונז" הבריטית המקומית. מאז 1998 נוספו עוד ועוד קטגוריות לרשימת היצירות בבעלות "הכתר" שהשימוש בהן חופשי. במקביל פורסמו הודעות מפורטות לציבור שבהן הממשלה מעודדת את הציבור להשתמש ביצירות "החופשיות" ומבהירה מהן המגבלות על השימוש ביצירות "לא חופשיות".

למה זה חשוב לוויקיפדיה

בעשור האחרון התחוללה מהפכה שנבעה מרשת האינטרנט והביאה לשינוי מחשבתי בכל התחומים. המהפכה הזאת כונתה "ווב 2.0", והיא בעצם גילוי מחדש של היתרונות הגלומים בעבודה שיתופית. אדם אחד יוצר יצירה, אחר מוסיף עליה ומשפר אותה, שלישי מתאים אותה לתצוגה במדיום חדש, וכן הלאה. כל יוצר בתורו משחרר את היצירה ממגבלות זכויות היוצרים כדי שהבא אחריו יוכל לשפר את היצירה בלי לחשוש מעברה על החוק. נכון, לא כל יצירה מתאימה לשיטה הזאת, ולא כל אדם מעוניין שיערכו שינויים ביצירתו, אבל דווקא תמונות של המדינה הן אידאליות להשתתפות במהפכה "ווב 2.0" - הן אינן שייכות לאדם או לארגון מסוים אלא למדינה כולה, ולמדינה יש אינטרס כלכלי והסברתי בהפצת התמונות האלה ובהשתתפותן במערכות העבודה השיתופית.

כיום, שתי המערכות הגדולות ביותר לעבודה שיתופית הן "ויקיפדיה" ו"פליקר". לשתיהן יש מאגרים גדולים של יצירות הפטורות מזכויות יוצרים: "ויקישיתוף" ("ויקימדיה קומונז") ו"פליקר קומונז". לאתרים האלה יש מדיניות ברורה ועקבית - לא ייכללו במאגרים תמונות שעלולות לגרום למשתמשים בהן לעבור על החוק במדינה כלשהי. כדי שהיצירות הכלולות במאגרים יוכלו לשמש במערכת של עבודה שיתופית, אפשר להתנות רק תנאי עיקרי אחד: ששמו של היוצר (או שלשלת היוצרים) יוזכר בעת שימוש ביצירה. מגבלות אחרות, מעבר למה שקובע החוק הפלילי, אינן מתקבלות, כי הן מחבלות בשיטת העבודה.

זכויות יוצרים - בחזית יחסי הציבור של ישראל

מזל שיש צלמים אמריקאים שיצלמו את ראש ממשלת ישראל

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, ראש הממשלה שלנו. לפיכך, עובדי לשכת העיתונות הממשלתית ומשרד החוץ מלווים את ראש הממשלה בכל פגישה וביקור שלו ברחבי העולם. הערך אודות בנימין נתניהו באנציקלופדיה "ויקיפדיה" בשפה העברית כולל 9 תמונות. התמונה הראשית של ראש ממשלת ישראל כפי שמוצגת בוויקיפדיה הינה תמונת פנים באיכות נמוכה, אשר נגזרה מתמונה מקורית של נתניהו עם הנשיא האמריקאי אובמה (ולכן האיכות הנמוכה). עוד תמונה בערך היא תמונה לצד ברק אובמה שנלקחה מסרט וידיאו של הבית הלבן. תמונה נוספת היא של נתניהו עם מזכירת המדינה האמריקאית. המשותף לכולן - כולן תמונות בחסות הממשל האמריקאי. תמונה נוספת של רה"מ ישראל, לצד הנשיא פוטין, נתרמה על-ידי הקרמלין. ב-250 הגרסאות של וויקיפדיה בשפות השונות אין ולו תמונה אחת של ראש ממשלת ישראל המוצג בעת פעילות בישראל. זאת למרות שבארכיוני לע"מ קיימות אלפי תמונות שכאלה.

הדבר נכון גם לגבי הרמטכ"ל גבי אשכנזי. לא פחות מ-17 ויקיפדיות בשפות שונות בחרו לכתוב ערך על רמטכ"ל צה"ל ובכולן מופיעה תמונתו של הרמטכ"ל הגזורה מתוך ישיבה עם שר ההגנה האמריקאי, זאת על אף שבעת כניסתו לתפקיד מצטלם הרמטכ"ל לתמונה רשמית שנתלית בבסיסי צה"ל.

המצב זהה גם בבדיק תמונות ראשי הממשלה לשעבר: אולמרט, בגין, ברק, גולדה, רבין, שמיר ושרון ונשיאי המדינה הקודמים: חיים ויצמן, ועזר ויצמן, שרים וחברי כנסת רבים

התמונה הראשית המופיעה בערך על ראש הממשלה נתניהו התמונה הראשית המופיעה בערך על ראש הממשלה לשעבר ושר הביטחון ברק התמונה הראשית המופיעה בערך על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט התמונה הראשית המופיעה בערך על הרמטכ"ל גבי אשכנזי תמונת הזוג נתניהו עם הזוג אובמה ממנה נלקחה תמונת הערך של ראש הממשלה תמונת מפגש ברק עם שר ההגנה רוברט גייסט ממנה נחתכה תמונת ברק תמונת הפגישה המשולשת בין אולמרט, קונדוליסה רייס ואבו מאזן ממנה נחתכה תמונת הערך של אולמרט התמונה ממנה נחתכה תמונת הרמטכ"ל

הנשיא הראשון חיים ויצמן, נגזר מתוך תמונת הפגישה בין ויצמן להארי טרומן ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, נלקח מספריית הקונגרס האמריקאי

מבצע "עופרת יצוקה" – העולם משווע לתמונות מישראל

שיאו של מבצע "עופרת יצוקה", הסניף הגרמני של ויקימדיה פונה בבקשה לסניף בישראל – "הוויקיפדיות ברחבי העולם מלאות בתמונות שמעלה הצד הפלסטינאי ותמונות מאל ג'זירה המציגות את ישראל באור שלילי ביותר ואין ולו תמונה אחת המנסה ליצור ניטראליות ולהציג את הצד הישראלי – האם הצבא הישראלי או משרד החוץ אינו יכול להעביר תמונות, כמו שהוא מעביר לכלל כלי התקשורת בעולם בכדי שנוכל להציג תמונה אובייקטיבית?" במשך חודשים התקיים שיח עם יחידת דובר צה"ל, בניסיון לקבל תמונות לשימוש בוויקיפדיה. עד היום – לא הצליחו המגעים.

"אנחנו מבינים שהמצלמה היא נשק שלפעמים מכריע מערכה... אחרי דו"ח גולדסטון ברור שלזירה התקשורתית - גם במדיה הקלאסית וגם במדיה החדשה ברשת האינטרנט - יש יכולת להשפיע על תוצאות העימות." (תא"ל אבי בניהו, דובר צה"ל, 07.05.2010, ישראל היום)

התוצרת הישראלית – בחזות ההסברה הבינלאומית?

מה משותף לכיפת הברזל, טיל ה"חץ", טיל "פיתון" וטיל "גבריאל"? כולם פיתוחים ישראלים. התמונה החופשית היחידה של פרויקט ה"חץ" בפעולה - היא תמונה שצולמה ב-Point Mugu על ידי חיל הים האמריקאי. התמונה החופשית היחידה של חיץ ה"פיתון" הישראלי בפעולה, היא על מטוס סיני שצולמה על ידי חיל האוויר האמריקאי.

התמודדות מול מכחישי שואה ומשמיצי ישראל

אתרים של מכחישי שואה מייצרים תוכן מסולף רב ומשחררים אותו לציבור תחת רישיון חופשי. כתוצאה מכך מוצפת הרשת בחומרים זמינים שעניינם הכחשת שואה, זוועות אותן מבצעת כביכול הציונות הגזענית ומדינת ישראל וכדומה. ניסיון להתמודד מול חומרים אלה באמצעות תמונות ומסמכים נגדיים נתקל בקשיי הפצת מידע, בשל העובדה שחומרים שונים של מוסדות מדיניים וממלכתיים כגון משרד החוץ, יד ושם, דובר צה"ל ועוד מוגנים בזכויות יוצרים.

האם יש בכלל ביקוש?

האם בכלל יש ביקוש ושימוש בתמונות שבבעלות המדינה בעולם? האם שווה ל"התאמץ" ולקדם חוק שיאפשר לציבור ברחבי העולם להשתמש בהם? הטבלה הבאה מרכזת מספר דוגמאות חלקי ביותר, בעיקר של צבא ארה"ב. כמעט חצי מיליון תמונות של הצבא האמריקאי מתנוססות במאות הוויקיפדיות בשפות השונות. מאפשרות לוויקיפדיה מצד אחד להנגיש ידע, להעביר את המידע גם בצורה ויזואלית, ואולי אפילו - עושות יחסי ציבור לצבא האמריקאי בכך שאפילו בפיתוחים ישראלים, בסופו של דבר הקרדיט והרקע לתמונה - הוא צבא ארה"ב.

סוכנות	כמות תמונות שהועלו לוויקיפדיה	כמות הפעמים בהם נעשה שימוש בתמונות
צבא ארה"ב	14,632	219,385
חיל האוויר האמריקאי	11,519	567,28
חיל הים האמריקאי	84,551	105,899
המארינס האמריקאי	2065	17,963
ספריית הקונגרס האמריקאית	20,102	171,032
הארכיון הפדרלי הגרמני	82,623	69,385

אז למה המדינה לא משחררת זכויות יוצרים?

האם מדובר בהפסד כספי?

לא בהכרח. המדינה הרי תמשיך למכור חוברות וספרים שבהם משולבים התצלומים. היא רק לא תטיל מגבלות על העתקת התצלומים והשימוש בהם. עדיין יהיו אנשים רבים שירצו לקנות את הספרים והחוברות שהמדינה מדפיסה. אלה שיעדיפו להדפיס את התצלומים בכוחות עצמם, כנראה עושים זאת כבר היום, אם משום אי-ידיעת החוק או משום שאין ידם משגת לשלם. המדינה כמעט תמיד מעלימה עין במקרים כאלה. לפיכך, מדוע לא להתיר את השימושים האלה? בנוסף, התועלת החברית והכלכלית שתושג באמצעות הסרת המגבלות תעלה על ההפסד. רווח, גם רווח כלכלי, לא מתבטא תמיד בכסף מזומן.

האם ויתור זכויות יוצרים של המדינה יאפשר תעמולה נגד ישראל באמצעות החומרים?

בעת דיון על סעיף 6 בחוק זכות היוצרים בוועדת הכלכלה של הכנסת (28 בנובמבר 2006) העלתה עו"ד אתי בנדלר, סגנית היועצת המשפטית לכנסת השבע-עשרה, את הסוגיה הבאה:

	"כאשר משחררים לגמרי את היצירות האלה – אפילו חוקים, פסקי-דין, החלטות שיפוטיות – מהגנת זכות יוצרים ללא מגבלה כלשהי, לכאורה אין שום כלי חוקי שמגן עליהם מפני סילוף או הטעיה וכיוצא בזה אם השימוש המטעה או המסלף לא מגיע לכדי עבירה פלילית."

עו"ד טוני גרינמן השיב לה:

	"...אין מתפקידה של המדינה למנוע סילוף בין אזרח לאזרח או בין מוסד למוסד. זה במישור המשפט הפרטי. מתפקיד המדינה להפיץ מסמכים, ואין מתפקידה לקבוע מתי יש סילוף או אין סילוף. אני סבור שמסוכן לדמוקרטיה אם המדינה תיטול תפקיד מכוח חוק, שהוא בעצם חוק אזרחי, חוק זכויות יוצרים, לומר אם יש כאן סילוף או אין סילוף. אני סבור שזה מה שהנחה את הממשל האמריקאי.

עו"ד ערן ברקת מלשכת עורכי הדין הסכים לעמדתו של עו"ד גרינמן:

	"אם יש אינטרס למנוע סילוף, והוא מוצדק, או למנוע פרסום, זה צריך להיות בחקיקה ספציפית."

חקיקה ספציפית כמו זו שדיבר עליה עו"ד ערן ברקת כבר קיימת. נבחן מספר דוגמאות:

• על דגל ישראל אין זכויות יוצרים, העיצוב שלו נמצא ברשות הציבור. האם פירוש הדבר שמותר להשתמש בדגל בכל דרך? לא.

חוק הדגל, הסמל וההימנון קובע מגבלות שנועדו לשמור על כבוד הדגל, כיוון שהוא מייצג את המדינה ואת אזרחיה.

• יש מגבלות על השימוש בכל סמל שהוכרז "סמל מוגן" בידי המדינה, למשל סמלי העיריות וסמלים של מוסדות שונים.
• יש סמלילים (לוגואים) של חברות מסחריות שהשימוש בהם מוגבל כיוון שהם רשומים כסמלי מסחר.
• אסור להשתמש בכל יצירה שהיא, במדינת ישראל, לצורך תעמולה גזענית, למטרות הונאה, ולפגוע בבן-אדם באופן שנחשב "לשון הרע".

כל המגבלות האלה אינן חלק מזכויות היוצרים, והטיפול בעברות אלה מקומו במסגרת המשפט הפלילי ולא במסגרת דיני זכויות יוצרים. אם שימוש ביצירה אינו מגיע לכדי עברה פלילית, מדוע תרצה המדינה למנוע אותו בכלל? זכויות היוצרים אינם הכלי הנכון לטיפול בעבירות של שימוש לרעה ביצירות.

הערה נוספת: גורמים שיש להם אינטרס לפגוע במדינת ישראל יכולים כבר היום לנצל לשם כך יצירות בבעלות המדינה. כמעט בכל המקרים האלה אין למדינה אפשרות מעשית לתבוע אותם. דווקא אנשים וגופים שמעוניינים לעשות שימוש ביצירות האלה למטרות חיוביות וכדי לשפר את תדמיתה של ישראל, מוצאים עצמם מוגבלים.