יתרונות ההסדר הקיים בארצות הברית על פני המצב בישראל
אנחנו שואפים עקרונית לגישה הליברלית הנהוגה בארצות־הברית, שם נקבע בחוק זכות היוצרים (פרק 1, סעיף 105): "הגנת זכות היוצרים לפי חוק זה אינה חלה על שום יצירה של ממשלת ארצות הברית, אולם אין מניעה כי ממשלת ארצות הברית תקבל זכויות יוצרים ותחזיק בהן אם הגיעו לידיה בדרך של העברה או ירושה." כלומר, יצירה שהופקה בידי אחד ממוסדות הממשל הפדרלי של ארצות־הברית נמצאת ברשות הציבור מרגע פרסומה. להסדר הנהוג בארצות־הברית זה יתרונות רבים:
א. בראש ובראשונה הסדר זה קובע עיקרון שעל־פיו יצירה שהופקה בכספי המסים הנאספים מהציבור ניתנת לשימושו של הציבור בלא מגבלה. כיוון שיצירות כאלה אינן משאב מוגבל או מתכלה כמו קרקעות, מים או תדרי רדיו, אין סיבה שהציבור לא ייהנה הנאה שלמה ממה שהופק בכספו.
ב. שנית, הגישה הזאת מאפשרת לכל תלמיד ושוחר־דעת להשתמש בחומרים שמפיקות סוכנויות פדרליות שונות (כגון "נאסא") בלי צורך לבקש אישור ובלי חשש להפרת החוק.
ג. שלישית, הגישה הזאת יוצרת מאגר גדול של יצירות שמשמשות חומר־גלם להכנת יצירות נגזרות לצרכים שימושיים או אמנותיים. הצורך להגן על זכויות היוצרים של אנשים ותאגידים פרטיים מגביל מאוד את האפשרות ליצור יצירות נגזרות, וכך מגביל מאוד את יכולת היצירה באופן כללי. היכולת להשתמש ביצירות של המדינה כבסיס ליצירות נגזרות מאזן את המגבלה הזאת ומזין את חיי הכלכלה והתרבות.
ד. רביעית, ההסדר הזה הופך את הממשל האמריקני למקור מידע זמין לכל אדם ברחבי העולם. אם בעבר יתרון זה היה יחסית שולי, הרי שבעידן האינטרנט זהו יתרון משמעותי מאוד, בפרט למדינה כמו ישראל שסובלת תדיר מבעיות בתחום ההסברה. אם בעבר הפצת מידע הייתה נעשית דרך מוסדות כגון סוכנויות ידיעות, מערכות עיתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה גדולות וכיוצא באלה, המדינה הייתה יכולה להפיץ מידע בצורה מרוכזת, תוך הסדרה פשוטה יחסית של סוגיית זכויות היוצרים מול הגוף המפיץ את המידע או מול איגוד של גופים כאלה. כיום, עיקר הפצת המידע נעשית דרך אתרי־אינטרנט פרטיים, בלוגים שמנוהלים על־ידי אדם אחד או קבוצה קטנה של אנשים במקום כלשהו בעולם, עמודים פרטיים באתרים כגון "פייסבוק" או "טוויטר", מאמרים באתרים כגון "ויקיפדיה", פרסום תמונות באתרים כגון "פליקר" וכיוצא באלה. הדרך היעילה היחידה של מדינת ישראל להפיץ מידע, הן לתועלת הציבור והן לקידום ההסברה, היא באמצעות ויתור על זכויות היוצרים שלה, כך שכל כותב בלוג יוכל להשתמש בחומר בלי חשש עברה על החוק. בפועל, אין סכנה שהחומר ינוצל נגד מדינת ישראל, שכן גופים עוינים למדינת ישראל ממילא אינם חוששים מפגיעה בזכויות היוצרים של מדינת ישראל, ולכן סכנה זו בטלה מפני התועלת הרבה שמהלך כזה עתיד להביא. דווקא הרוצים בטובתה של המדינה מוצאים עצמם נבוכים מול בעיית הפצת החומר בלא לפגוע בחוקי המדינה שהם חפצים ביקרה.
