כנס 2010:תמליל הכנס: חגית מישר טל

הערכת למידה בסביבת ויקי: ד"ר חגית מישר טל

דובר בכנס על הצורך לעבור מדיון על הפוטנציאל של הטכנולוגיה לדיון על איך להשתמש בכלי הזה בהקשרי למידה טוב יותר. ואני אנסה לתרום לזה מהצד של הערכה של למידה בסביבה שיתופית.

למה שיתופיות בלמידה?

מחקרים מראים שזה יוצר למידה טובה אבל השאלה שלי היא דווקא למה לא. למה לא רואים הרבה מורים שמשתמשים בזה ולמה יש לזה התנגדות. אלא בעיקר בסביבת מחשב. הסיבה לכך שקשה להעריך למידה שיתופית. הבעיה שאיתה צריכים להתמודד מורים היא השאלה איך אדע מי עשה את זה? ושכולם השתתפו? ולא שאחד עשה לכולם או שההורה עשה את זה לתלמידים... האם יש כאן טרמפיסטים שעולים על זה וזה? שאלות אלו מרתיעות מורים רבים מכניסה לתהליך. איך אדע, זה לא שאלה שאפשר לזלזל בה. זה חלק מובנה מהעולם של למידה.

נגדיר את ההערכה בתהליך הלמידה, ואני לא מתכוונת רק לצורך הציון. שזה הכי פחות חשוב מבחינתי. אלא למתן קריטריונים להערכה שיש להם הרבה חשיבות כי הם מצביעים לתלמידים על מה הן המטרות שאני רוצה להשיגן, ולכן הערכה נכונה נגזרת מהמטרות ואלה צריכות להשיג את המטרה. כלומר, צריכה להיות הלימה בין דרכי הפעולה לתוצאה ולהערכה.

כשנותנים לתלמידים קריטריונים להערכה נותנים להם ציוני דרך מה הציפיות להם. למשל, אם אומרים שבעבודה נותנים מספר נקודות על כתיבה אקדמית, זה אומר שחלק מהמיומנויות הנדרשות מתיחס לכתיבה אקדמית, כלומר יש משקל לא רק תוכן אלא גם צורה, אורך הכתבה, כמה מקורות מידע אני רוצה. ואם אני נותנת לזה ביטוי בהערכה זה אומר שזה שווה התייחסות.

באחת ההרצאות נאמר "לא הכרחתי את הסטודנטים לכלול לערוך או , למחוק זה לזה" מה המשמעות של "הכרחתי? לא הכללתי זאת בקריטריונים להערכה. ברגע שעריכה הדדית נכללת בהערכה, כלומר, שניתן תגמול בנקודות על פעולה זו, ההתנהגות של הסטודנטים משתנה. הם מרגישים מחוייבים יותר לערוך ולהתגבר על הקושי שאולי חשו כשלא "חוייבו" במפורש לעשות זאת.

כמובן שצריך להיות רציונל מאחורי העניין. ושיהיה חלק מהמטרות.

לגבי הערכה של למידה שיתופית הדברים נעשים מורכבים יותר. גם למעריך וגם ללומד.

הערכה של למידה שיתופית צריכה להתייחס לפחות לארבעה מרכיבים: את מי מעריכים: את היחיד או אצת הקבוצה, את מה מעריכים: את התוצר או את התהליך? מי מעריך: המורה? הסטודנט את עצמו או הערכת עמיתים. וגם באיזה אופן מעריכים: כמותי או איכותני?

למה צריך הערכה אישית אם זה המטלה היא שיתופית? כששמים דגש קבוצתי ומתעלמים מהפרט עלולה להיווצר תופעה של התחמקות של בודדים וטרמפיסטים. אם ההערכה היא אישית בלבד, עלולה הלמידה שיתופית להפוך לתחרותיות. במקום שיתוף כל אחד ירצה לבטא את עצמו על חשבון עבודה בשיתוף פעולה ולכן צריך איזון בין שני המרכיבים: ההערה האישית וההערכה הקבוצתית.

עוד שאלה היא מה הולכים להעריך: את התוצר, או את התהליך? בלמידה שתופית אחת המטרות היא להשיג שיתופיות ולכן כאן חייבת להיות הערכה גם של התהליך וגם של התוצר. אם התוצר הסופי הוא נהדר אך נוצר ע"י סטודנט אוחד בלבד, לא ענתה המטלה על כל המטרות. יחד עם זאת, ברור שיש להעריך גם את התוצר. התחייבות רק לתהליך עלולה לגרוע מן האיכות של התוצר.

על ידי מי תתבצע ההערכה? שלב ההערכה עצמו יכול להיות שיתופי אף הוא. גם כאן צריך להיות איזון. חלק של הערכת עמיתים וחלק של המורה, ולבסוף, יש להחליט על האופן שבו רוצים להעריך: כמותי או איכותני. גם לכמות יש משמעות של איכות. לדוגמא, אינטנסיביות הפעילות יכולה להמדד כמותי, מידת השיתופיות, מידת האינטראקטיביות בקבוצה, מספר ימי העבודה (האם לא דחו לרגע האחרון) וכד'. הסטודנטים צריכים לדעת כמה הם צריכים לעבוד. מהו הסף תחתון ועליון הנדרש מהם כדי לווסת את הפעילות בקבוצה, למנוע תחרויות ולוודא שלכל אחד לכל אחד יהיה מקום לביטוי אישי.

דוגמא לטבלה של מונחון מושגים. איך הוויקי יכול לעזור לנו בהערכה? לויקי יש כלים מצויינים להערכה של למידה שיתופית.

הגירסאות הקודמות (היסטוריה) תורות ליכולת להערכת התהליך ולא רק על התוצר. ניתן לזהות לגבי כל דף כמה סטודנטים היו שותפים ואם היו כאלה שחזרו על עצמם..

יכולת זיהוי של תרומות אישיות עד לרמה מקרוסקופית מתאפשר גם באמצעות השוואת גירסאות.

דוח תרומות משתמש מאפשר הערכה כמותית וגם איכותית.

המידע הנגיש להערכה מתייחס גם לתוצר וגם לתהליך.

מה שחסר לנו היום זה מידע סיכומי של תנועות בוויקי. כל הנתונים המדידים קיימים בוויקי אך לא מסוכמים ואינם מוגשים למעריך בצורת דוח כולל שמשקף תפיסה פדגוגית.